החלטה בתיק ע"מ 3218/09

המשיב, יליד 1993, תושב אבו דיס, מואשם בכך שבין החודשים פברואר עד אוקטובר 2009 יידה אבנים לעבר כוחות הביטחון בשתי הזדמנויות. כן נטען כי בחודש יוני 2009 זרק בקבוק תבערה.

יאמר מיד כי המשיב מכחיש את עיקר העבירות המיוחסות לו, מלבד אירוע אחד של זריקת אבנים לפני כ-8 חודשים. עם זאת, מפנה התביעה לאמרותיהם של שלושה עדים, המהוות לדעתה תשתית ראייתית לכאורית להוכחת אשמתו של המשיב.

ראיות אלה נבחנו ע"י בימ"ש קמא בבואו להכריע בבקשת התביעה למעצר עד תום ההליכים. ביהמ"ש סבר כי למרות קיומן של ראיות לכאורה, סתירות פנימיות בדברי העדים מצדיקות את שחרור המשיב בתנאים. על כן, דחה ביהמ"ש את בקשת התביעה, תוך שהגביל את השחרור בהפקדה ובחתימת ערבות צד ג'.

התביעה הצבאית טוענת כי שגה בימ"ש קמא בקביעותיו. התביעה סבורה כי הסתירות אליהן הפנה ביהמ"ש לאו סתירות הן, וכי, מכל מקום, גם אם יש חולשה בראיה זו או אחרת המכלול הראייתי אינו מותיר ספק בדבר אשמת המשיב. עוד טוענת התביעה כי ביהמ"ש התעלם מהעבירה של זריקת אבנים, למרות שלגביה אין מחלוקת ראייתית של ממש. על כך מוסיפה התביעה כי המשיב חשוד בעבירות חמורות המקימות עילת מסוכנות ברורה.

הסנגור מתנגד לערר. לטעמו, החלטת בימ"ש קמא מבוססת כדבעי. לגישתו, אין ראיות לכאורה למיוחס למשיב, מלבד אירוע אחד של זריקת אבנים שהתרחש לפני זמן לא קצר. בנסיבות אלה, בשים לב לגילו של המשיב ולעברו הנקי, סבור הסנגור כי אין מקום להתערב בהחלטת בימ"ש קמא.

עיון בראיות התביעה ילמד חיש מהר על קיומן של ראיות לכאורה. עד תביעה מספר 2 מוסר כי השתתף ביחד עם המשיב, שהוא בן כיתתו, בזריקת אבנים שהתרחשה כשבוע לפני מעצרו  (7.10.09). עד תביעה מספר 3 מסר בחקירתו כי המשיב סיפר לו שזרק בקבוקי תבערה, אם כי הוסיף שאינו יודע האם דברים אלה אמת. עד תביעה מספר 4 אף הוא מוסר תיאור מפורט של המשיב ומציין כי יידה אבנים ובקבוקי תבערה יחד עימו במספר לא מועט של מקרים. עם זאת, יש לציין כי העד אינו מפרט באילו מהמקרים השתתף המשיב. עד התביעה מספר 5 מצידו הפליל את המשיב בזריקת בקבוק תבערה בהזדמנות אחת בחודש יוני "בשעה 06:00 או 07:00 בלילה" .

בימ"ש קמא סבר כי אמרה אחרונה זו נגועה בסתירה פנימית, מאחר שבחודש יוני בשעות 6 ו-7 עדיין קיים אור יום. אלא שבעניין זה נראה לי שלא ניתן לשלול את פרשנות התביעה כי כוונת העד הייתה לציין שמדובר בשעות הערב. מכל מקום, אינני סבור שעל בסיס דיוק זה ניתן לומר שהעדות "נסתרת מתוכה" כגרסת בימ"ש קמא. הוא הדין באשר להודאת המשיב בפני עד תביעה מספר 3. משקלה של הודאה זו יבחן לבטח במהלך המשפט עצמו, אך המדובר לכאורה בהודאה בפני מי שאינו איש מרות אשר ניתן להסתמך עליה בשלב זה, ולו כראייה מחזקת. זאת בניגוד לגישת בימ"ש קמא שסבר כי היא חסרת כל ערך ראייתי. הצדק עם התביעה כי ביהמ"ש לא התמודד עם עדות עד מספר 2, המבססת לכאורה עבירה נוספת של יידוי אבנים. לבסוף, אציין כי גם אם העדים אינם מאשרים את דברי זה את זה, אין בכך כדי לפגום בראיות.

בנסיבות אלה, יש לקבוע כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית להוכחת האשמות מבלי שמתקיימים פגמים משמעותיים העשויים להביא לשלילת עוצמתן של הראיות.

לנוכח מהות המעשים, אף מתקיימת עילת מעצר ברורה שאינה מאפשרת הזדקקות לחלופת מעצר.

לנוכח האמור, הנני מקבל את ערר התביעה ומורה על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים. 

ניתנה היום, 22 באוקטובר 2009, ד' בחשוון התש"ע, בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר העתק החלטה זו לידי הצדדים.

המשנה לנשיא התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: